רות אן מינר
 | |||||||
| מינר, 2007 | |||||||
| לידה |
17 בינואר 1935 מילפורד, דלאוור, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
4 בנובמבר 2021 (בגיל 86) מילפורד, דלאוור, ארצות הברית | ||||||
| שם לידה | רות אן קוברדייל | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| עיסוק | פוליטיקאית | ||||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
היכל התהילה של נשות דלאוור (1995)  | |||||||
  | |||||||
רות אן מינר (באנגלית: Ruth Ann Minner; 17 בינואר 1935 – 4 בנובמבר 2021) הייתה פוליטיקאית אמריקאית ממדינת דלאוור, שכיהנה כמושלת ה-72 של המדינה – האישה הראשונה והיחידה בתפקיד זה. מינר, חברת המפלגה הדמוקרטית, הייתה טרם היבחרה למושלת חברת בית הנבחרים המדינתי והסנאט של דלאוור, כמו גם כסגנית המושל בשנים 1993–2001.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רות אן קוברדייל נולדה ב-17 בינואר 1935 במילפורד שבדלאוור. בגיל 16 נשרה מלימודיה התיכוניים כדי לסייע בפרנסת משפחתה[1]. לאחר מכן היא נישאה לפרנק אינגרם, עמו חבקה שלושה ילדים: פרנק ג'וניור, ויין וגארי. כשהייתה בת 32 נפטר בפתאומיות בעלה מאוטם שריר הלב בשנת 1967, והותיר אותה אם חד-הורית עם שלושה ילדים. ב-1968 השלימה לימודי "פיתוח חינוכי כללי" (GED) ומאוחר יותר למדה במכללה הטכנית והקהילתית של דלאוור[2], בזמן שעבדה בשתי משרות שונות במטרה לפרנס את ילדיה. בשנה העוקבת נישאה לרוג'ר מינר ויחדיו ניהלו עסק גרירה משפחתי. רוג'ר הלך לעולמו ב-1991.
תחילה דרכה הפוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מינר החלה את הקריירה הפוליטית שלה כפקידה בבית הנבחרים של דלאוור (אנ') וכפקידת קבלה במשרדו של המושל שרמן טריביט (אנ'). בבחירות 1974 נבחרה לבית המחוקקים המדינתי כאחת מ"מחזור ווטרגייט" – קבוצה של מחוקקים טריים שנבחרו משתי המפלגות ושנכנסו לתפקיד מתוך שליחות ל"ממשל טוב" בעקבות פרשת ווטרגייט. במרוצת השנים התקדמה מינר בסולם הדרגות הפוליטי של המדינה והפכה לפוליטיקאית החזקה ביותר בדלאוור, אך עשתה זאת באופן צנוע יחסית: היא ייצגה מחוז בחירה כפרי בעיירה קטנה, וטיפחה מערכות יחסים ומומחיות באמצעות תהליכי חקיקה לאורך שנים רבות. היא כיהנה ארבע קדנציות בבית הנבחרים המדינתי, מ-7 בינואר 1975 עד 4 בינואר 1983.
במהלך תקופות שונות הייתה מצליפת סיעת הרוב בבית הנבחרים ויושבת ראש ועדת איגרות החוב המשמעותית. מינר הוסיפה לשבת בראשות ועדת הכללים. בתפקיד זה היא הובילה רפורומות אחדות שהניבו פירות, כולל שינוי שהסיר את הכלל המאפשר למחוקקים להגיש מפקדי הצבעות. כלל זה סייע לתזמן הצבעות רק כאשר השילובים הנכונים של חברי בית המחוקקים התקיימו במליאה.
בשנת 1982 נבחרה מינר אל הסנאט של דלאוור ומילאה את כהונתה מ-4 בינואר 1983 עד 5 בינואר 1993. כסנאטורית, מינר נתנה את חסותה ל"חוק שימור הקרקע והמים של דלאוור", שהגן על 30 אלף אקר (120 קילומטר רבוע) של אדמה וייסד את "מועצת המרחב הפתוח של דלאוור". במטרה לממן את פעילותה של מועצה זו הקים בית המחוקקים את "קרן המאה ה-21" מכספי תביעה בני מיליוני דולר אמריקאי במשפטי ניירות ערך תאגידיים. בעת כהונתה בסנאט עמדה בראש "ועדת מינר לארגון הממשלה מחדש ויעילותה". כהונתה בבית המחוקקים תמה בראשית 1993, עת נבחרה לסגנית המושל תחת טום קרפר.
מושלת דלאוור
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
מינר נבחר למושלת דלאוור ב-7 בנובמבר 2000[3]. היא זכתה במועמדות המפלגה הדמוקרטית לאחר כהונתה בת 18 השנים בבית המחוקקים, ומשהוכיחה כסגנית המושל את יכולותיה לנהל מסע בחירות מוצלח הן בבחירות 1992 והן ב-1996. יריבה בבחירות 2000 היה ג'ון מ. בוריס, מועמד המפלגה הרפובליקנית, שאת הבחירות המקדימות במפלגתו שלו שרד בקושי לאחר תחרות מרה עם השופט בדימוס ויליאם סווין לי. לעומתו, מינר נבחרה בפריימריז שלה בקלות יחסית. בעת הבחירות הייתה מינר סגנית המושל המכהנת, ונכנסה לתפקיד עם התפטרותו של המושל טום קרפר שנבחר אל הסנאט של ארצות הברית[4]. בשנה העוקבת הייתה לנשיאה הראשונה של "מועצת ממשלות המדינה".
מינר הייתה המושלת הרביעית של דלאוור שמילאה שתי תקופות כהונה רצופות, ובמידה רבה המשיכה את המדיניות העסקית ואת הסגנון הדו-מפלגתי שהגה קודמה הרפובליקני בתואר, פיט דו פונט (אנ'). היא תוארה כפוליטיקאית הדוגלת בתורת הדרך השלישית, בעלת דעות פיסקליות שמרניות אך מדיניות חברתית פרוגרסיבית[5]. כמושלת היא פעלה להפחתת שיעורי מחלת הסרטן בדלאוור – היא הקימה כוח משימה שיצר מפת דרכים של צעדים הנדרשים לצמצום המחלה, והובילה את "חוק אוויר פנימי נקי", שהפחית את המזהמים הסרטניים במסעדות, בברים ובבתי הקזינו של דלאוור ביותר מ-90 אחוז.
מינר עוררה את זעמם של בעלי עסקים וליברטריאנים שונים משחתמה בשנת 2002 על אחד האיסורים הקשוחים ביותר בארצות הברית על עישון במקומות ציבוריים[6]. חקיקה משמעותית אחרת שהובילה הייתה ב-2007, בעקבות פרשת התעללות מינית בילדים בכנסייה הקתולית בדלאוור. הצעת החוק ביטלה את מגבלת הזמן המדינתית לשנתיים שהייתה דרושה להגשת תביעות בגין נזקי גוף, וקבעה תקופה בת שנתיים במהלכה ניתן היה להגיש מחדש תביעות שהתיישנו משפטית. הצעת החוק הביאה ליותר מ-100 תביעות משפטיות, מה שגרם לדיוקסיה הקתולי של וילמינגטון לבקש הגנה מפני פשיטת רגל וליישב תביעת קורבנות שחוו התעללות מינית בידי כמרים תמורת 77 מיליון דולר[6]. מינר גם הייתה גורם מרכזי בהקמת תוכנית מלגות מדינתית שסיפקה שכר לימוד בחינם ליותר מ-13,000 תושבי דלאוור[7].
פעמים שונות התקשתה מינר לשכנע את הרפובליקנים ששלטו בבית הנבחרים המדינתי לשתף עמה פעולה; אם לא די בכך, לא פעם מצאה עצמה מסוכסכת עם דמוקרטים שמרנים ששלטו בסנאט של דלאוור והתנגדו למאמציה להקשיח את חוקי הנהיגה בשכרות ולאסור אפליה על רקע נטייה מינית[5]. התוכנית הממשלתית של מינר לעצירת התפשטות הספסרות, שזכתה לכינוי "Livable Delaware", השיגה תוצאות מוגבלות בלבד והממשל שלה היה נגוע בשערוריות ותביעות משפטיות שכללו את משטרת המדינה, מערכת בתי הסוהר ובית החולים הפסיכיאטרי שנוהלו כולם בידי סוכנויות ממשלתיות. ב-2004 ניצבה בפני המועמד הרפובליקני ביל לי[8], עליו גברה בקושי בבחירות הכלליות לאחר שיועצת בבית סוהר נלקחה כבת ערובה והותקפה מינית על ידי אנס סדרתי מורשע בטרם נורה למוות בידי סוהר. בשיחה עם עיתונאי זמן קצר לאחר התקרית, טענה מינר שאירועים כאלה כמעט תמיד צפויים בבתי הסוהר[5].
לאחר הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008, בהן נבחר הסנאטור ג'ו ביידן מדלאוור לסגן נשיא ארצות הברית, מינתה מינר את עוזרו טד קאופמן למלא את מקומו בסנאט של ארצות הברית. בשנת 2012 איש העסקים כריסטופר טיגאני, ידיד ותומך של מינר, נידון למאסר לאחר שהודה בעבירות פדרליות של תרומות בלתי חוקיות לקמפיין של מועמדים ברחבי דלאוור ובארצות הברית. כמושלת, מינר סייעה לטיגאני להשיג חכירה זולה וארוכת-טווח של קרקע בבעלות המדינה במילפורד עבור הפצת המשקאות של משפחתו[6].
מותה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בראשית נובמבר 2021 נפטרה מינר בגיל 86 לאחר סיבוכים רפואיים שנוצרו לאחר נפילה[9].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רות אן מינר, באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
- רובי קריימר, Ruth Ann Minner: Delaware’s Only Woman Governor, באתר פוליטיקו, 27 בדצמבר 2021 (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ קת'רין ק. סילי, Ruth Ann Minner, Down-to-Earth Governor of Delaware, Dies at 86, באתר הניו יורק טיימס, 10 בנובמבר 2021 (באנגלית)
- ^ רות אן מינר, באתר אוניברסיטת המדינה של איווה (באנגלית)
- ^ AP, A look at the 2000 election — state by state, באתר Desert News, 8 בנובמבר 2000 (באנגלית)
- ^ מייקל ג'נופסקי, THE 2000 ELECTIONS: RACES IN THE STATES; With 11 Governorships Being Contested, Democrats Win 7, Some in States Bush Won, באתר הניו יורק טיימס, 8 בנובמבר 2000 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 רנדל צ'ייס, Ruth Ann Minner, Delaware’s governor from 2001 to 2009, is dead at 86, באתר בולטימור סאן, 8 בנובמבר 2021 (באנגלית)
- ^ 1 2 3 רנדל צ'ייס, Former Delaware governor Ruth Ann Minner dead at 86, באתר AP, 5 בנובמבר 2021 (באנגלית)
- ^ ג'ייקוב אוונס, Former Gov. Ruth Ann Minner dies at 86, באתר Delaware Business Times, 4 בנובמבר 2021 (באנגלית)
- ^ Nine on the linein bruising election year, באתר NBC News, 24 באוקטובר 2004 (באנגלית)
- ^ Ruth Ann Minner, former Delaware governor, באתר Cape Gazette, 5 בנובמבר 2021 (באנגלית)
